רני לוי
רני לוי
עובד סוציאלי מטפל, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות מוסמך

ניסוי בטיפול פומבי – ראיון לאתר פטיפולנט

תאר את הפרויקט בכמה מילים. מה הולך לקרות באירוע? למה אתה מצפה/מקווה שיקרה? מה מטרת הניסוי? מה קורה בד"כ באירוע שכזה מניסיון עבר שלך.

הפרויקט יתרחש בקליניקה שלי ביום שבת 9.12.2017  מ 10.00 עד 17.00  . במהלך האירוע אני אטפל בשלושה אנשים זרים. איני מכיר אותם והם אינם מטופלים שלי. אני "אטפל" בהם במחזורים של עשרים דקות, כך ש"אטפל" בשעה אחת בשלושת המטופלים וזאת במהלך שש שעות. כל "מטופל" יקבל ששה מפגשים בני עשרים דקות כל מפגש. ה"טיפולים" יצולמו ויקלטו וישודרו בחדרים הסמוכים לקליניקה. המשתתפים יודעים ומודעים למצב שאליו הם נכנסים וכן שאין זה טיפול אמיתי, אלא הופעה (פרפורמנס) של טיפול, יחד עם זאת ברגע שבחדר נמצא אדם המזהה עצמו כמטפל, נוצרת מערכת יחסים טעונה שכוללת אלמנטים טיפוליים, את ההקשר הזה אני מבקש לחקור.

חלק ממטרות הניסוי הם:

  1. לבדוק את אשר מתרחש בין בין מטפל למטופל, כאשר הכללים הבסיסיים של טיפול אינם מתקיימים? אני רואה בפגישות האלו תיאורי מקרה מסוג חדש, ניסיון ללמוד על המצב הטיפולי מתוך סיטואציה שמשבשת את עקרונות הטיפול.
  2. מטרה נוספת היא בדיקת הגבול בין פומבי לבין פרטי והשפעת העדר הפרטיות על הקשר שנוצר במהלך הפגישות.
  3. בדיקת הממד הרפורמטיבי של הטיפול הנפשי. באיזה אופן המטופלים ואנחנו המטפלים אכן מביעים אמת מסוימת או שאולי משחקים תפקידים שנכתבו עבורנו על ידי התקופה, התרבות והתיאוריה?

אלה הם שאלות שמעניינות אותי ומעסיקות אתי שנים רבות. הדרך לבדוק את התשובות לשאלות אלה היא מתוך התנסות, מתוך קליניקה משובשת.

באירוע קודם שעשיתי במאי 2015, במסגרת אירועי "מטרופוליס 2", פרויקט אומנותי שהתקיים בשכונת מונטיפיורי בת"א, השתתפתי באירוע שהוגדר כ"פרפורמנס טיפולי". הרעיון היה לקיים דיאלוג טיפולי על חלום אישי בו שותפים פסיכותרפיסט ואדם מקרב הקהל, כאשר שאר הקהל הינו שותף מאזין למתרחש. במשך ארבע שעות, ישבתי בחדר האחורי, חדר המדידות, של חנות בגדים הפתוחה לקהל הרחב וקיימתי "דיאלוג טיפולי" סביב חלומות שהביאו שמונה אנשים שנבחרו מראש לצורך העניין, חצי שעה עם כל אחד. הנוכחים האחרים בחנות הוזמנו להאזין לתוכן השיחות באמצעות רמקולים שהוצבו בחנות ולהציץ מבעד לווילון לחדר האחורי בו התקיים הדיאלוג.

לגבי הציפיה שלי מהאירוע הקרוב, אין לי ממש מושג מה הולך להיות, השערת העבודה שלי היא שהיחס אלי כאל זה שיודע" יצור טראנספרס שיהיה חזק יותר מהתנאים הסביבתיים ויאפשר עבודה אישית ברמה מסוימת ובעיקר בדיקת הסיטואציה במשותף.

איך עלה בדעתך הרעיון הזה של לחבר בין טיפול שקשור למרחב האישי והפרטי לבין פרפורמנס ששייך למרחב הציבורי והמשותף?

הרעיון המקורי עלה בעקבות עבודה עם מטופל פסיכוטי לפני שנים רבות. הוא הפך את הביטוי "זבוב על הקיר" לדבר קונקרטי והתייחס לטיפול כאלה תהליך שנצפה כל הזמן על ידי אותו זבוב דמיוני שבעיניו לא היה דמיוני כלל. רעיון ה"זבוב על הקיר" כמשאלה להראות ולזכות ביחס ופרסום הופיע גם אצל מטופלים שאינם פסיכוטיים בעקבות ה"אח הגדול" והמשאלה לקחת בתוכנית חלק. אירועים אלה ונוספים גרמו לי לחשוב על הטיפול כדבר שבאיזה שהוא אופן תמיד גם מורגש כנצפה מבחוץ.

הרעיון שהטיפול הוא אמנות הוא רעיון שאני מאמין בו ומוקיר אותו מאד. אולי זאת דרכי לנחם את עצמי על כך שלא ממשתי שאיפות אומנותיות קונבנציונליות יותר. המעשה הטיפולי הוא פעולה יצירתית שמתרחשת בין שני בני אדם שחברו יחד לצורך מעשה יצירה משותף הנוגע בעיקר לאחד המשתתפים, למטופל כמובן. זאת הגדרה כללית שהפשטות והישירות שבה עזרו לי לחשוב על כך שהמעשה הזה, המעשה היצירתי שהוא הטיפול הנפשי, יכול להיות יצירה מוצגת. אופן ההצגה ומשמעותה, הם בחירה של הזוג הטיפולי.

כמובן שצריך כל הזמן לחזור ולסייג שלא מדובר בטיפול, אלא בהצגה של טיפול, פרפומנס של טיפול. וששאלות הנוגעות לאחריות על הסיטואציה ושמירה על ה"מטופל" נוכחות בסיטואציה כל הזמן.

מה בין טיפול לפרפורמנס? בין אמנות השיח כמרפא לאמנות המיצג?

בקצרה, בין טיפול לפרפורמנס של טיפול נמצא מרחב ביניים שכל כולו הוא הגבול בין שפיות לשיגעון ובין בריאות לחולי נפשי, חיים רגשיים אמתיים ואוטנטיים או מוות ריגשי, אני עוסק במתח בין מטפל להצגה של מטפל, בין שיח חי לשיח מקצועי, בין אמירת אמת ספונטנית לבין ריטואל טיפולי מת מעסיק אותי בחדר הטיפולים. מתי אני אני ומתי אני איש מקצוע מרוחק, איך אני נחווה בעיני עצמי ובעיני המטופל? וכך  גם לגבי המטופל, מתי הוא מציג את עצמו כקלישאה רפורמטיבית של העצמי שלו ומתי הוא אמיתי ונוכח.

מה החיבור בין פרפורמנס לטיפול יכול לתת למשתתפים-המטופלים ולמשתתפים-הקהל?

החיבור יכול לאפשר למשתתפים, כמו גם לקהל לבדוק את הסיטואציה שנוצרת בתנאים המזכירים טיפול אך אינם כאלה. למשתתפים הוא יאפשר לבדוק את התחושות והרגשות שעולות אצלם בתוך סיטואציה אינטימית, אך פומבית זאת. לקהל תינתן האפשרות לשמוע דיאלוג טיפולי, להציץ לסיפור שמתפתח בין שני המשתתפים ולבדוק את מעמדם כעדים מציצניים לתהליך טיפולי.

ברקע התרבותי-פוליטי בו אנו חיים עולות שאלות רבות לגבי סודיות וחסיון- אתה יכול להתייחס לציר של סודיות-חשיפה בניסוי?

התהליך הוא חשוף ואינו סודי. זה אינו טיפול ולכן אין שאלות של חיסיון. המשתתפים יודעים זאת ומסכימים לתהליך זה. יחד עם כל זאת ומתוך רגישות לתהליך ולעוצמה שהוא יכול לעורר, אני מחויב לשמור על המשתתפים ולהגן עליהם בכל מקרה שבו אחשוב שהחשיפה יכולה לפגוע בהם. המוטיבציה היא ברור הסיטואציה ולא טיפול ולכן לא אעסוק בפרושי עומק חודרניים או פעילות טיפולית שיכולה לערער הגנות אצל המשתתפים. זה לא טיפול.

ספר קצת על החשיפה שלך כמטפל…

איני יודע איך אתנהג כסוג של מטפל בחדר. לא בטוח שאחשוף את עצמי. העניין הוא במטופלים ופחות בי.

האם עשו ניסויים כאלה בעבר? על איזה רפרנסס אתה נסמך מבחינת הגות/תיאוריה וכו'?

אני רואה בעבודה זאת ביטוי אמנותי לצומת תרבותי שמפגיש שבילים רבים:

  • מתוך אומנות המייצג מתבקש לדבר על בוייס כשמאן או מטפל מודרני וכן עבודותיה המאוחרות של מרינה אברמוביץ. בארץ נתן להזכיר את המבחנים של מיכל היימן וכן עבודתו של קצרשטיין שבה "טיפל" באנשים בעזרת חשמל. עבודה משעשעת מאד.
  • מתוך עולם הטיפול אפשר לציין את האופן שבו הציג שרקו את המטופלות ההיסטריות שלו, כמו כן את הראיונות הקליניים שנעשים מול קהל של אנשי מקצוע, או אפילו את כל מבחן ההסמכה הקליני שצריכים לעבות סטודנטים לפסיכולוגיה קליניים על הממדים הטקסיים והרפורמטיביים שלו.
  • מתוך התרבות החזותית הפופולרית אני מתכתב עם ז'אנר הראיון הפסיכולוגיסטי הטלוויזיוני המצולם, כמו אצל יורם יובל, יחד עם פינות היעוץ השונות כגון תוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט, או סופר נני. ומן הצד המציצני הגלוי יותר, יש את תוכניות הריאליטי ובראשם "האח הגדול".

קראתי כי סדרה תיעודית חדשה של ערוץ 8, העונה לשם "טיפול זוגי", ששידוריה יתחילו בקרוב, תאפשר לצופים הצצה שבועית במשך שבעה שבועות לתוך טיפולים בשלושה זוגות שונים, לאורך זמן. או במילים אחרות, טיפול זוגי פומבי. אני רוצה לחשוב שמה שאני עושה הוא יותר מחאה נגד תוכנית כזאת מאשר משהו הדומה לה. ההבדל הוא בכך שאין לי שום יומרה ורצון להציג את המעשה שאני עושה כבעל איכויות טיפוליות. כמטפל, אני רואה בחומרה תוכנית המנסה להציג כטיפול דבר שאינו טיפול. כמטפל הסודיות של מטופלי עומדת מעל לכל כמובן.

להתראות במיצג.