רני לוי
רני לוי
עובד סוציאלי מטפל, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות מוסמך

מבעל משפחה "רגילה" לחיים כהומוסקסואל: טיפול באבות הומוסקסואלים שחיו או עדיין חיים בקשר הטרוסקסואלי

(סיכום סדנה בכנס "בין נטייה (מינית) להטיה (מקצועית) מס' 2" 15.10.09)

בסיכום זה ברצוני לעסוק בקבוצת אוכלוסייה של גברים אשר היו או עדיין נמצאים בקשר הטרוסקסואלי ושמקיימים יחסי מין עם גברים אחרים. המטרה בדברים אלו היא להביא סקירה קצרה מן הספרות בקשר לקבוצת ההתייחסות הזאת וכן מאפיינים מרכזיים, סיבות לפנייה לטיפול ודגשים הקשורים בטיפול בקבוצה זאת.

הגדרת הזהות של הגברים:

בהגדרה הרחבה ביותר ניתן לקרוא לאוכלוסייה שבה אנו עוסקים " גברים נשואים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים".

להגדיר גברים אלו זאת משימה לא פשוטה: האם מדובר בהומוסקסואלים, בי-סקסואלים, מכורים למין, או א- סקסואלים שזהותם לא ברורה ולא הייתה ברורה אף פעם?[1].

ניתן לחלק את ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית לשלושה חלקים [2]:

  • הרכיב הראשון הוא הזהות המגדרית – תפיסתו המוקדמת של הילד ושיוכו לאחת משתי הקבוצות בחברה – נשים או גברים. בגיל 3-4 80% מהילדים כבר מזהים עצמם כשייכים לאחד משני המינים.
  • הרכיב השני הוא התנהגות מינית – זכרית ונקבית. מדובר בבחירת צעצועים ובתפקידים במשחקי חברה. התנהגויות אלו נצפות כבר בגיל שנה וחצי, אך ברורות סביב גיל 3-4.
  • הרכיב השלישי הוא האוריינטציה המינית. התנהגויות אלו נצפות כבר בילדות, אך מקבלות אישור בגיל ההתבגרות המוקדם, 14-17.

אחד המודלים המרכזיים העוסק ברכישת הזהות ההומוסקסואלית הוא זה של קאס [3]. המודל מציע שישה שלבים:

  • השלב הראשון הוא שלב ה"בלבול בזהות" (identity confusion). שלב זה כולל בלבול פנימי, מבוכה, וניכור כלפי העצמי והאוריינטציה המינית.
  • השלב השני, "קבלה חלקית של הזהות " (identity comparison), הוא שלב של קבלת הזהות באופן חלקי. האדם מבין כי יש בו משיכה לגברים, אך בעוד צד אחד שבו מקבל זאת, צד אחר נרתע ומתכחש.
  • השלב השלישי, שלב של "סובלנות כלפי הזהות ההומוסקסואלית" (identity tolerance) כולל סובלנות רבה יותר כלפי הזהות וחיפוש קשר עם אחרים. השלב הזה כולל קבלה רבה יותר של הזהות ויכולת לחשוף אותה מול אחרים, אם כי באופן חלקי.
  • השלב הרביעי הוא שלב של "קבלת הזהות" (identity acceptance), הכולל מבט חיובי על ההומוסקסואליות. בשלב זה נראה שינוי ממשי מבחינת היחס להומוסקסואליות, וראייה שלה כדבר חיובי. כתוצאה מכך מתרחש שינוי בערך העצמי משלילי לחיובי יותר.
  • השלב החמישי, "גאווה על הזהות ההומוסקסואלית", (identity pride), הוא שלב של גאווה על הזהות ההומוסקסואלית.
  • השלב השישי הוא שלב "המיזוג של הזהות ההומוסקסואלית" באישיות (identity synthesis). בשלב זה מתרחשת קבלה שלמה של ההומוסקסואליות וירידה ניכרת בבושה ובכעס כלפי העצמי ואחרים.

ברדלי ובאס [4] חילקו את המודל הזה לשניים – השלב הראשון כולל את שלושת השלבים הראשונים של המודל הקודם, והשלב השני כולל את שלושת השלבים הבאים. מה שמצביע על המעבר מהשלב הראשון לשני, הם טוענים, הוא קבלה של הזהות וראיית הזהות הזאת כחלק מהעצמי, והאם יש לאדם תחושה של מקום בחברה כהומוסקסואל.

הגדרת האוריינטציה המינית של מטופלים אלו חשובה עבורם. ההגדרה העצמית, גם אם היא זמנית ומשתנה, מחזקת את הביטחון העצמי ומקנה לאדם תחושה של יציבות במקומו בתוך המארג החברתי. הגדרה זאת מביאה איתה גם קשיים שונים שאיתם מתמודדים המגדירים, מול עצמם ומול הסביבה הקרובה אליהם.

קיים פער בין ההגדרה של אותם מטופלים את עצמם על ידי עצמם ועל ידי אחרים לבין ההתנהגות של הגברים.

לדוגמה: בסרט "הר ברוקבק" שני הגברים מקיימים יחסי מין ואז אומרים זה לזה שהם אינם הומואים, ולמחרת הם מקיימים שוב יחסי מין. יש פער בין ההגדרה לבין המעשה, וליתר דיוק, יש קושי בהגדרת המעשה ובהכלתו תחת כותרת כלשהי.

אני מוצא כי ההגדרה העצמית של אותם גברים תלויה ביחס בין:

  • עוצמת המשיכה לגבר אחר.
  • אקסקלוסיביות המשיכה, כלומר עד כמה הגבר נמשך לגברים לעומת משיכתו לנשים.
  • וההומופוביה שחש אותו גבר. כוונתי למידת החרדה שהוא חש מפני המשיכה לגברים. מידת החרדה תלויה באמונה בכוחות של אותו אדם להתמודד עם גילוי הנטייה שהוא מגלה בעצמו, ועם השלכותיה על חייו ועל חיי הסובבים אותו.

על פי השלבים שהוצגו קודם לכן נראה כי קיימת איזו דרך ברורה וישירה לקראת גיבוש אוריינטציה מינית הומוסקסואלית. אני מאמין כי יש דרך כזאת וכי עלינו לעזור לאדם ללכת בדרך שלו לצורך גיבוש הזהות שלו. יחד עם זאת, לא אני הוא שיחליט עבורו האם ללכת בדרך, באיזו מהירות, ומתי נכון לעבור בין השלבים. אני מאמין שהידיעות הללו ניתנות להמשגה רק לאחר שהתרחשו והפכו למודעות על ידי המטופל, ולניתנות לדיבור עם המטפל.

הדבר החשוב בשלבים האלו הוא המעבר ממתן ערך שלילי לאוריינטציה המינית למתן ערך חיובי, מעבר מבושה לגאווה, מחוסר קבלה לקבלה, מניכור להזדהות. תפקידנו כמטפלים הוא לעזור למטופלים לקבל את האוריינטציה שלהם על ידי כך שנקבל אותה אנחנו – דבר זה בעייתי כמובן כל עוד האוריינטציה אינה ברורה להם. חוסר הבהירות בא לידי ביטוי בפער בין האמירה לבין המעשה. חשוב לראות שחוסר הבהירות הזה  קיים גם בתחומים אחרים ובעצם אצל כל אחד מאיתנו. הפער בין מה שאנחנו אומרים למה שאנחנו עושים נוכח תמיד. ההבדל כאן הוא בעוצמה ובעובדה שמדובר בעניין מהותי כמו אוריינטציה מינית.

נתוני רקע

יש מעט חומר רקע ונתונים לגבי האוכלוסייה שעליה אנו מדברים. מה שנאסף כאן לקוח מתוך מספר מחקרים שכללו שאלונים אנונימיים וכן מחקרים איכותיים שנעשו. כמו כן אני נעזר בניסיוני כמטפל באוכלוסייה זאת.

20% מהגברים ההומוסקסואלים היו נשואים [5]. מובן שזאת רק הערכה, ונראה כי המספר האמיתי גבוה עוד יותר, שכן רוב הגברים הנשואים מסרבים להשתתף במחקר על עצמם.

[6] Isay מספר על ניסיונו בטיפול בהומוסקסואלים נשואים:

  • מתוך 11 גברים שטיפל בהם למעלה משנה, 9 התגרשו – 7 מהם במהלך הטיפול, ושניים אחריו. שניים נוספים נשארו נשואים.
  • בקבוצת הגברים שהנחיתי נכחו 13 משתתפים. הקבוצה התקיימה לאורך 18 מפגשים, פעם בשבועיים. מתוך ה–13: 3 היו נשואים, 3 פרודים, 6 גרושים ואחד בזוגיות עם גבר.

מחקר נוסף [7] הראה כי בקרב 26 גברים באוסטרליה וניו זילנד:

  • הנישואים נמשכו 16.2 שנים בממוצע.
  • הגברים היו הרבה יותר הומופובים במהלך הנישואים מאשר אחריהם. (נראה כי היציאה "מארון הקשר" וכן מ"ארון האוריינטציה המינית" הביאה לירידה בהומופוביה, או שהירידה בהומופוביה, זאת אומרת הורדת החרדה מהאוריינטציה ההומוסקסואלית, אפשרה לגברים לצאת מהארון ומהקשר.)
  • מתוך אותם 26 גברים – 13 התחתנו כשהם יודעים על זהותם המינית, 8 גילו אותה תוך כדי הנישואים, ו- 5 רק אחרי.
  • מתוך  אותם  26 גברים – 9 סיפרו לבת זוגם לפני הנישואים, 7 סיפרו במהלך הנישואים, 9 סיפרו אחרי הנישואים, 1 לא סיפר אף פעם.
  • מחצית מהגברים חוו יחסי מין עם בוגרים או בני נוער כאשר היו קטינים. המחקר הראה קשר בין פגיעה מינית בילדות, סבירות להתחתן, וסבירות לקיום יחסי מין לא בטוחים.

מספר מסקנות:

  • זה שאדם מתחתן לא אומר עליו יותר מדי…
  • הגברים יכולים להיכנס לקשר הזוגי עם או בלי ידיעה על האוריינטציה שלהם.
  • הגברים יכולים לצאת מהקשר הזוגי עם או בלי ידיעה על האוריינטציה שלהם.

מדוע גברים אלו מתחתנים:

במחקר [8] שנעשה בניו זילנד ואוסטרליה בקרב 26 הומוסקסואלים נשואים, או שהיו נשואים בעבר, הסיבות העיקריות לחתונה היו: "זה נראה נורמלי וטבעי להתחתן" ו"רצון בילדים ובחיים נורמליים".

הסיבות שבגללן הם מתחתנים הן רבות ומגוונות:

  1. אי-קבלת האוריינטציה המינית עקב ערך עצמי נמוך ותחושת פגם, וראיית האוריינטצייה כמחלה או חטא.
  2. הומופוביה מופנמת (internalized homophobia).
  3. רצון להביא ילדים.
  4. לחץ משפחתי ולחץ חברתי.
  5. צורך באהבת אישה מצד אחד ומשיכה לגברים מצד שני.
  6. צורך באישור מצד האב וקבלת האהבה שלו, היכולים לבוא לידי ביטוי אם יקימו בעצמם משפחה.
  7. צורך למלא את רצונו של המטפל. נגזרת של הסעיף הקודם.
  8. פחד מאיידס [9].

חוקרים אחרים [10] מחלקים את הסיבות לשניים:

א. "נישואים כפתרון" – אנשים שמתחתנים מתוך משאלה לבטל את הנטייה ולהיות כמו כולם.
ב. "נישואים מתוך תפיסה שמרנית של תפקידים מיניים (sex role conservatism) – אנשים המתחתנים בלא ידיעה על האוריינטציה שלהם, שאינה מודעת עקב הפנמה של הנורמה החברתית וביטול האוריינטציה המינית ההומוסקסואלית לחלוטין.

– בקטגוריה הראשונה יש בחירה מודעת בניגוד לנטייה המינית, ובקטגוריה השנייה אין.
– הקטגוריה השנייה מראה לנו כי אם גברים אומרים כי התחתנו ללא ידיעה, עלינו להאמין להם.

לחץ חברתי

הקטגוריות האלו מתרכזות בעיקר בלחץ החברתי המופעל על הגברים להיות גברים ולהתחתן. נראה כי כמו שלאישה שאינה מתחתנת מוצמדים תארים שונים כגון בתולה זקנה, או לא ראויה, לא מוצלחת, לא ממצה את הנשיות שלה, ומופעל עליה לחץ חברתי גדול להתחתן, כך גם על גבר מופעל לחץ להתחתן. כאן הפחד הוא שגבריותו תועמד בסימן שאלה.

האם יכולה להיות הפנמה כל כך מסיבית של נורמות חברתיות עד כדי מחיקת התשוקה המינית לגברים והעלמתה, כפי שמראה הקטגוריה השנייה? נראה שכן. חשוב לזכור כי עצם גיבוש הזהות המינית בילדות קשור במנגנונים של הזדהות והכחשה ולכן נראה סביר כי אותם מנגנונים שיצרו את הזהות ההומוסקסואלית יצרו גם את הכחשתה בהמשך. אבל איך אפשר לגלות את מה שאף פעם לא היה ידוע? נראה כי הזהות ההומוסקסואלית המקורית הייתה ידועה והוכחשה, ועלתה רק בהמשך עקב נסיבות החיים. אין  מידע מספיק על גורמים היסטוריים ביוגראפיים הקשורים בבחירה להתחתן. ילדות מסוימת, הורים כאלו ואחרים, הזנחה או פגיעה מינית. הבנת המוטיבציה להתחתן ולהישאר בקשר יכולה לעזור למטפלים להימנע משיפוטיות כלפי המטופלים בסיטואציה [11].

מדוע גברים אלו אינם מתגרשים:

  1. אהבת בת הזוג והילדים.
  2. הומופוביה. שנאה עצמית, תחושה של חוסר ערך.
  3. פחד לאבד את הנוחות שבמצב הקיים.
  4. פחד מבדידות.
  5. אשמה על העוול שיגרמו בפירוק התא המשפחתי.

יחסי האבות עם ילדיהם ונשותיהם

  • כהורים, האבות מתוארים לרוב כהורים טובים ומסורים, מחוברים לילדיהם חיבור רגשי, ופחות מתביישים בצד הטיפולי ההורי שלהם. ההורות הטובה היא פעמים רבות אחד הדברים שמחזיקים את בני הזוג יחד בקשר הזוגי [12] (2-425).
  • מחקר אחר [13] שנערך על אבות הומוסקסואלים שהיו או עדיין נמצאים בקשר הטרוסקסואלי הראה כי היכולת שלהם לשתף פעולה בהורות סותרת את הדעות הקדומות לגבי חוסר אחריות, הדוניסטיות וקושי בשיתוף פעולה בתפקידים הוריים.
  • היכולת של האבות להתבונן בעצמם ולהגיע להבנות לגבי עצמם מאפשרת להם להיות הורים קשובים יותר.
  • חינוך ילדיהם כלל פתיחות רבה יותר והקניית ערכים של סובלנות בחברה. כאשר מערכת היחסים לא הביאה לנתק בין ההורים, נשמר שיתוף פעולה טוב ויעיל בכל הקשור לגידול הילדים.
  • הגבריות שהוצגה לילדים על ידי האבות הגאים הביאה למודל גברי בעל גבולות רחבים יותר. כל זה מביא לכך שיכול להיות שהיציאה מול האישה לא חייבת להיות משבר וסוף אלא נקודת צמיחה לכולם.
  • גברים שיצאו מהארון ומהקשר הזוגי הראו תוצאות טובות של הסתגלות למצבם וכן גם מצב נפשי טוב יותר [14].

משימה טיפולית:

אוכלוסייה זו מהווה מקרה מבחן ומעלה שאלות העוסקות בתא המשפחתי, באוריינטציה מינית ובאבהות. פעמים רבות מתחיל הטיפול באווירת חנק וסוד כאשר מעט מאוד יודעים על האוריינטצייה המינית של המטופל, והטיפול מתמקד בתהליך גילוי הסוד וקבלת הזהות החדשה. אם הסוד כבר גלוי יש מקום לשאלות לגבי אופי ההתערבות. האם יש מקום להתערבות פרטנית או גם משפחתית? האם יש צורך בהדרכת הורים לגבי שאלות הקשורות בילדים? או שיש מקום להתערבות זוגית לפני או במהלך פרידה?

הומואים נשואים באים לבקש טיפול נפשי מכמה סיבות ולא רק כדי לקבל תמיכה בתהליך של יציאה מהקשר הזוגי ההטרוסקסואלי. חלקם בכלל אינו רוצה לצאת מהקשר.

  • סיבות נוספות הן תחושת דיכאון ומתח, תסכול וייאוש, כתוצאה ממצב הגורם סבל ואינו משתנה לאורך שנים.
  • גברים שנמצאים בקונפליקט זה שנים רבות מועדים לאובדנות עקב חוסר יכולת לראות מוצא [15].
  • המשימה הטיפולית גם כאן כמו בכל מקום שבו האדם מגיע עם שאלה הקשורה בקונפליקט כלשהו היא לעזור לו להבין את שורשי הקונפליקט וכיצד ניתן להתגבר עליו. הדרך הטיפולית היא ללוות את המטופל ממצב של הכחשה חלקית של הנטייה המינית למצב של הכרה וקבלה של הנטייה הזאת, ואז בחינה של האפשרות לשינוי בקשר הזוגי [16].

מילר (1987) [17] מחלק את הנושאים שאיתם מתמודד הגבר ההומוסקסואל הנשוי לחמישה חלקים: 1. קשר עם עצמו. 2. קשר עם בת הזוג. 3. קשר עם הילדים 4. קשר עם העולם הסטרייטי 5. קשר עם העולם ההומוסקסואלי.

אנסה להראות את הנושאים העולים בטיפול בהקשר לכל אחד מהחלקים האלו:

1. קשר עם עצמו.

  • המקום שבו הטיפול חשוב בקשר של האדם עם עצמו הוא סביב השאלות הקשורות בזהות ההומוסקסואלית. כל טיפול נפשי, לפחות זה שהוא באוריינטציה פסיכו-דינאמית, נועד לעשות איזו אינטגרציה בין חלקים שונים של העצמי. זאת הגדרה קצרה וחלקית כמובן למטרת הטיפול הנפשי. מתוך הצורך הקיומי לשרוד אנו מבטלים ומכחישים ומצמצמים את עצמנו מול האחרים שבהם אנו תלויים. תהליך זה יכול להביא לכך שחלקים שלמים בנו יחוו כ"לא-אני". חלקים אלו יעוררו חרדה, אשמה, גועל ודחייה, וההתכחשות להם תצמצם אותנו ואת יכולתנו לפעול באופן חופשי וללא עכבות בעולם.
  • החלק המוכחש אצל הגברים הללו הוא הנטייה המינית. להכחשה הזאת יש מספר רמות: מאי-ידיעה שלמה ועד לידיעה תוך שיתוף אחרים ללא בושה, אשמה ופחד. הדרך שלנו להבין את ההכחשה היא כתוצאה מהתחושות והרגשות שהידיעה הזאת מעוררת. ככל שהתחושות והרגשות לגבי הידיעה הזאת יהיו קשים יותר, כך יכחיש האדם את הנטייה הזאת בעצמו. דבר זה נכון כמובן לגבי כל ידיעה הקשורה לזהות או לעצמי של האדם. מה שהופך דבר כלשהו לידיעה לעומת לא ידוע ומוכחש אלה הרגשות כלפיו. קבלת המטופל כמו שהוא תעזור לו גם כאן לקבל את עצמו כמו שהוא ולעשות עם קבלה זאת כרצונו.

Isay מציג מספר נקודות משמעותיות במהלך הטיפול (2-431):

  • עבודה על הפצע הנרציסיסטי אשר הביא את המטופל להתחתן כדי להרגיש בעל ערך.
  • פחות שנאה עצמית ותלות בהערכה של אחרים.
  • מתוך כך – קבלת האוריינטציה.
  • ליווי בבחירת המשך הדרך.

2. שאלות הקשורות לקשר עם בת הזוג.

  • עד כמה לשתף את בת הזוג בנטייה המינית, ומתי?
  • התמודדות עם הקונפליקט בין הרצון לא לעזוב את בת הזוג מכל מיני סיבות, לבין הרצון להתחיל חיים כהומוסקסואל.
  • התמודדות עם תחושות אשמה כלפי בת הזוג.

3. שאלות הקשורות לקשר עם הילדים.

  • איך לספר לילדים, אם בכלל, ומתי לספר?
  • איך תהיה האבהות כאשר הדברים ייחשפו?
  • האם זה יכול להשפיע לרעה על הילדים? מה יקה אם ידעו על זה בבית הספר? פחד לפגוע בהם.
  • האם יקבלו אותו לאחר שיספר? פחד מפני הדעות הקדומות שלהם.

4. התמודדות עם העולם הסטרייטי:

  • ויתור על עולם בטוח ומוגן.
  • מה תהיינה ההשלכות של הגילוי על המעמד הכלכלי ועל מקום העבודה.
  • מעבר מהמרכז הנורמטיבי לשוליים.
  • שינוי בחוג החברים.

5. קשר עם העולם ההומוסקסואלי.

  • בדידות בעולם ההומוסקסואלי.
  • חוסר האטרקטיביות עקב הגיל. התמודדות עם בדידות רבה בעולם ההומוסקסואלי: מתוך עזיבת משפחה לטובת חיי רווקות בגיל שאינו אטרקטיבי בקהילה ההומוסקסואלית. רוב הגברים שנתקלתי בהם עזבו את הבית בגיל מבוגר יחסית, גיל שכבר אינו אטרקטיבי עבור חברי הקהילה הנמשכים פעמים רבות אחרי הצעיר והחטוב. דבר זה הביא לבדידות רבה ולצורך במקורת תמיכה חברתיים.
  • אולי בפעם הראשונה: מציאת אוזן קשבת וסביבה תומכת מקבוצת ייחוס דומה.

סוגיות הקשורות למטפל בטיפול:

  • המטפל הסטרייט יכול גם לחוש מאוים כשהוא עובד עם מטופלים שהיו סטרייטים כביכול וגילו שאינם. המטופלים בעצמם יכולים, מתוך תחושת הזדהות או תאומות עם המטפל, להעביר את המסר שגם המטפל הומו כמוהם וכמוהם לוקח לו זמן לחשוף ולגלות זאת על עצמו ומול אחרים.
  • צורך להתמודד עם דעות קדומות לגבי הומוסקסואליות, וכן עם שאלות לגבי הזהות המינית שלו עצמו.
  • קושי רב להישאר ניטרלי ולאפשר לאדם לעשות את הדרך שלו מול כל השאלות האלו.
  • קיים קושי לקבל את ההישארות בקשר הזוגי. אנו יכולים לחוש שיפוטיות מול הסוד והסבל שבו נמצאים הגברים. השיפוטיות יכולה לבוא גם מתוך הזדהות עם בת הזוג המרומה והנפגעת, וכן כעס על כך שצריך להיות שותף לשקר ולישיבה בארון יחד עם המטופל.
  • המטפל צריך להיזהר שלא להאיץ במטופל לבחור אם להישאר או לעזוב את הבית. עוד דבר היכול לגרום למטפל להאיץ יכול להיות הקושי לעמוד באמביוולנטיות ובתסכול שמרגיש המטופל מהסיטואציה. עלינו לפתח אמפתיה לחלק הקשור למשפחה כאובייקט הנותן כוח וגב למטופל, ולא להאיץ בו להיפטר ממנו [18] (2-431).

ביבליוגרפיה

[1] Malcolm, James P.(2008) Heterosexually Married Men Who Have Sex With Men: Marital Separation and Psychological Adjustment JOURNAL OF SEX RESEARCH, 45(4), 350-357.

[2] אפטר, הטב, ויצמן, טיאנו, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, דיונון, אונ' ת"א, 2001.

[3] Cass, V. C. (1979). Homosexual identity formation, a theoretical model. Journal of Homosexuality, 4, 219-235.

[4] Brady, S. & Busse, W. (1994). The gay identity questionnaire: A brief measure of homosexual identity formation. Journal of Homosexuality, 1-22 (4) 26

[5] Ross, M.W. (1990) ‘Married homosexual men, prevalence and background’,

Marriage and Family Review 14: 335-57.

[6] Isay, R. (1998). Heterosexually married men: Clinical and developmental issues. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 424- 432.

[7] Higgins, Daryl J.(2002). 'Gay Men from Heterosexual Marriages',Journal of Homosexuality,42:4,15-34.

[8] Higgins, Daryl J.(2002). 'Gay Men from Heterosexual Marriages',Journal of Homosexuality,42:4,15-34.

[9] Dunne G. The Different Dimensions of Gay Fatherhood. LSE Disc Paper Series 2000;4.

[10] Malcolm, J. P. (2000). Sexual identity development in behaviorally bisexual married men: Implications for essentialist theories of sexual orientation. Psychology, Evolution and Gender, 2(3), 263-299.

[11] Alessi, Edward J. (2008). Staying put in the Closet: Examining Clinical Practice and Countertransference Issues in Work with Gay Men Married to Heterosexual Women, Clin Soc Work J 36:195-201

[12] Isay, R. (1998). Heterosexually married men: Clinical and developmental issues. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 424-432.

[13] Berkowitz . D, Marsiglio, W. 2007 . Gay Men: Negotiating Procreative, Father, and Family Identities . Journal of Marriage and Family Volume 69, Issue 2 , pp. 366-381.,

[14] Malcolm, James P.(2008) Heterosexually Married Men Who Have Sex With Men: Marital Separation and Psychological Adjustment JOURNAL OF SEX RESEARCH, 45(4), 350-357.

[15] Alessi, Edward J. (2008). Staying put in the Closet: Examining Clinical Practice and Counter-transference Issues in Work with Gay Men Married to Heterosexual Women, Clin Soc Work J 36:195-201

[16] Isay, R. (1998). Heterosexually married men: Clinical and developmental issues. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 424-432.

[17] Miller, B. (1987). Counseling gay husbands and fathers. In F. W. Bozett (Ed.), Gay and lesbian parents (pp. 175-187). New York: Praeger.

[18] Isay, R. (1998). Heterosexually married men: Clinical and developmental issues. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 424-432.