רני לוי
רני לוי
עובד סוציאלי מטפל, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות מוסמך

‎שחיקה אצל מטפלים – מצבים משבריים אצל מטפלים ואופן ההתמודדות איתם

רקע

את המטפלת במשבר אפשר לזהות גם מבלי להכיר את תופעות המשבר השונות ואת סמניהן, כפי שהם מתוארות בספרות המקצועית. במסדרונות המרפאה, בישיבות הצוות וכן כאשר נדרשת העובדת להציג מטופל,  משהו באופן ההתנהלות שלה ניכר לעין. נראה כי חברת הצוות הפכה לאדם מרוחק, עייף ונטול מוטיבציה. היא עושה את עבודתה בדרך כלל בצורה מספקת, אך משהו חסר, משהו מאד מהותי, יש תחושה של ריקנות ומכניות במקום שהייתה אמורה להיות חיות ואנרגיה אמתית של עשייה.

בפרק זה נעסוק במשברים שונים היכולים לפקוד את העובדת הסוציאלית כתוצאה מעבודתה הטיפולית. המשברים שבהם נעסוק הם חיקה, טראומטיזציה משנית וטראומטיזציה עקיפה, תשישות חמלה וכן במשברים הפוקדים את המטפלת ואינם קשורים לעבודתה המקצועית, אך בהחלט, כמו שאר המשברים, משפיעים עליה.

על כל אחת מהתופעות אשר יוזכרו נכתבו מאמרים וספרים רבים וכל אחת מהן היא נפרדת כשלעצמה אך גם חלק ממגוון תופעות, סיכונים מקצועיים, היכולים לפקוד את העובדת במהלך עבודתה המקצועית. כפי שציינו כותבים רבים, כמעט לא נתן לעסוק בסבל הזולת מבלי שמשהו ממנו ידבוק בנו.

מטרתי בפרק היא לתאר את התופעות השונות וכן להציג דרכי התמודדות עם הסכנות השונות האורבות למטפלת במהלך עבודתה. העבודה הטיפולית מעשירה ומרחיבה את הנפש של המטפלת ומביאה לסיפוק ותחושת משמעות שהן הכרחיות לאדם באשר הוא מחפש את אושרו, אך יחד עם זאת היא יכולה לשמש גם כחרב פיפיות ולגרום למצבים נפשיים קשים אשר בהעדר מסגרת מתאימה וטיפול והבנת המצבים האלו, יכולה להרחיק את העובדת מהרגשות החיוביים וחשובים לה כאדם.

שחיקה (Burnout)

שחיקה מוגדרת כמצב כרוני מתמשך של עייפות, חוסר שביעות רצון ומוטיבציה נמוכה במקום העבודה ((Thomas 2004. שחיקה אינה תסמונת המאפיינת דווקא את אנשי בריאות הנפש היא יכולה להכות באדם בכל מקום עבודה. השחיקה אינה מתוארת כהפרעה פסיכיאטרית המוגדרת ב – D.S.M  ולכן קשה לאיתור ולאבחון. פעמים רבות יוגדר הסובל משחיקה כאדם הסובל מלחץ או מדיכאון. כאשר השחיקה באה לידי ביטוי בתסמינים שהם גם פיזיים ולא רק נפשיים ישלח האדם פעמים רבות לבדיקות גופניות שבדרך כלל לא יעלו ממצאים. שחיקה היא מצב נפשי מיוחד שבו מקום העבודה תופס מקום מרכזי. שלא כאדם המדוכא, לאדם השחוק יש מוקד סביבו נעים חיו. מוקד זה, לפחות בשלבים הראשונים של תהליך השחיקה, מהווה מקור למצוקה רבה ומתמשכת ונקודת מגוז ממנה נתן להסביר את מצב רוחו המדרדר. בשלבים מתקדמים של שחיקה, ישתלט הדיכאון ללא מוקד מוגדר ואת המקור נמצא בתשאול האדם המדוכא.

מספר גדול של מחקרי מעקב גילו כי אמנם התסמונת מתפתחת לאורך זמן, אך ברגע שהיא קיימת קשה להחלים ממנה. הסימפטומים המאפיינים את השחיקה יכולים להישאר ולהיות נוכחים גם לאחר תקופה ארוכה יחסית של מספר שנים. ממצא מעניין הוא שתסמיני השחיקה נשארים גם אצל עובדים ששינו את סוג עבודתם, פרשו מהעבודה, או פוטרו (Melamed et al. 2006b).

במצב של שחיקה נפשית נמצא שלושה מרכיבים עיקריים (Thomas 2004):

  1. תשישות רגשית ("אין לי כוח יותר לעבודה הזאת"). התחושות והרגשות הנלוות לכך יהיו: זלזול, התפתחות של גישה צינית עוינת כלפי העבודה והלקוחות. לצד אלו נמצא גם תגובות רגשיות הקשורות לדימוי עצמי ומצב רוח: ייאוש, חוסר ביטחון, פסימיות, התפרצויות זעם, ירידה בערך עצמי ודיכאון (Pines 1987).
  2. ניתוק רגשי ("אני לא מחובר למה שאני עושה, מרגיש שעובד על אוטומט"). הניתוק יהיה פנימי, העובד ירגיש קהה חושים לא ממוקד וחסר מוטיבציה פנימית, או ניתוק חיצוני שבו יתייחס העובד אל הפונים כ"מיקרים" או "תיקים" ללא מעורבות אישית ורגשית.
  3. ירידה ביעילות בעבודה ("פעם הספקתי הרבה יותר, התפוקה שלי ירדה"). כאן נמצא גם ירידה באיכות הביצוע כמו למשל חוסר תיעוד ואיחור בעבודה הבירוקרטית הפסקות ארוכות ועניין בדברים אחרים במקום העבודה שאינם קשורים לעבודה. עוד נמצא רצון לפרישה מוקדמת, ומשאלה לפיטורין מהעבודה .(Maslach, 1982).

השחיקה המקצועית תוארה לראשונה על ידי הפסיכואנליטיקאי הרברט ג' פרוידנברגר (Freudeberger 1974). פרוידנברגר הראה כי דווקא אלו המסורים יותר לעבודתם מועדים לשחיקה.  השחיקה אינה שחיקה מעודף עבודה בלבד, למרות שעודף עבודה אכן יכול לעודד ולקדם שחיקה. השחיקה נגרמת בשל הפער בין הציפיות מהעבודה והתגמול המצופה ממנה לבין המציאות הקשה. בפער זה חווה העובד פעמים רבות ייאוש ואובדן אמונה בעבודתו וביכולתו. פער זה נוכח כבר מתחילת העבודה לכן סמני שחיקה יכולה להופיע כבר בשלבים הראשונים של ההתאקלמות במקום העבודה.

ספרו של סמואל שם, "בית האלוהים", עוסק בתהליך ההתמחות של מתמחים לרפואה בבית חולים. הספר מדגים באופן ציני ומשכנע את תהליך השחיקה המהיר שעוברים המתמחים, את הפער בין משאלות הרופא הצעיר למציאות האכזרית מתאר הגיבור במילים הבאות: "בתחושת מרומה, כמו אחד שהבטיחו לו חיים והעמיסו עליו את המוות, נכנסתי לחדר המיון, שתוי, מחפש את אלה שרימו אותי" (שם, 207).

האכזבה המלווה בתסכול, הבאים מתוך הפער בין הצפייה לבין המציאות, ללא גורם מתווך ומגן מפני התוצאות הרגשיות של הפער זה יכולים להביא לשחיקה אצל העובד.

פרוידנברגר (Freudeberger 1980) מנה 12 שלבים בהתפתחות סינדרום השחיקה:

  1. רצון עז להוכיח את עצמך. העובד מגיע למקום עבודתו החדש כשהוא חדור מוטיבציה. הפנטזיה לגבי מקום העבודה ומקומו של העובד בתוך האירגון או כחלק מהמקצוע מאגדת בתוכה משאלות הקשורות בהצלחה, ערך עצמי וסיפוק. אצל אנשי בריאות הנפש ובכלל בקרב מקצועות הסיוע לאחרים קיימת גם משאלת הצלה אידיאליסטית בעלת מאפיינים אומניפוטנטיים.
  2. עבודה קשה. העובד עושה ככל יכולתו להתאקלם ולהוכיח את עצמו במקום עבודתו ולהצליח בכל הנדרש ממנו. הוא מוצא עצמו מתנדב ומנודב לקחת אחריות רבה, פעמים רבות מעבר להגדרת תפקידו.
  3. הזנחת הצרכים האישיים. התמסרות למקום העבודה באה על חשבון צרכים אישיים כגון: חברה, יחסים בין אישיים, פעילות שאינה קשורה בעבודה, קשר עם משפחה ושמירה על הבריאות.
  4. התקת הקונפליקטים: העובד חש את הלחץ, אך הקושי ממוקם במקום אחר, אם זה בקרב המשפחה או בן/בת הזוג או בבריאותו הפיזית, רק לא במקום העבודה.
  5. ארגון מחודש של הערכים:  ערך העצמי נבנה מתוך המעורבות וההצלחה בעבודה על חשבון דברים אחרים. העבודה הופכת למשאב נרקיסיסטי עיקרי שעל פיו מודד העובד את עצמו ואת ערכו העצמי.
  6. פתוח של חוסר סבלנות דרשנות יתר. חוסר משמעת, ציניות ואגרסיה נוכחים יותר . העובד מגיב כלפי מקום העבודה בתוקפנות למרות שאינו מזהה את העבודה כמקור הבעיה. הוא מתמרמר על הכמות והזמן שהעבודה דורשת אך גם מצדיק אותה ואינו יכול לשנותה.
  7. נסיגה. העובד מפחית קשרים בין-אישיים למינימום הופך עצמו למבודד, מרגיש ללא תקווה וכיוון. עקב הקושי הרגשי נוצרת נסיגה לאופן עבודה קונקרטי יותר. העבודה מתבצעת על פי הספר ללא נשמה. בשלב זה יש חשש לפתוח התמכרויות.
  8. שינויים בהתנהגות: האנשים הקרובים והחברים לעבודה מבחינים ומגיבים לשינוי החל אצל העובד. העובד חש תחושה של סגירות ופחד וחוסר ערך.
  9. דה-פרסונליזציה: העובד חש שאיבוד את הקשר הרגשי עם עצמו ועם סביבתו. החיים מכניים ומנותקים.
  10. ריקנות פנימית. עקב תחושת הניתוק נוצר מצב של חוסר קשר עם העולם הרגשי הבא לידי ביטוי בריקנות פנימית.
  11. דכאון: כאן זה דומה לדיכאון. אינדיפרנטיות, חוסר תקווה, ייאוש.
  12. תסמונת השחיקה: מחשבות אובדניות, נזק פיזי ברור היכול להגיע לכדי  התמוטטות פיזית.

מצבים אלו יכולים להתפתח לאורך שנים או בזמן קצר בהתאם לאישיותן של העובד ולאופי מקום העבודה. השלבים שתוארו על ידי פרוידנברגר נראים כהתפתחות קיצונית והרסנית. חשוב לציין כי במקרים רבים, כאשר יש מודעות לעניין השחיקה, נתן לעצור את התהליך ולא להגיע למצב קיצוני כפי שמתואר. יחד אם זאת יכול האדם להיעצר ולהתקבע באחד השלבים ולהיות בו לאורך זמן ממושך מבלי לשייך את מצבו הרגשי למקום עבודתו והשפעתו עליו.

שחיקה נפשית ובריאות פיזית

הקשר בין שחיקה לבין הבריאות הפיזית של העובדת קשור להשפעת המתח הנפשי על הבריאות. עובדים החשופים למתח במקום עבודתם יסבלו מההשפעות הפיזיולוגיות של המתח על מצבם הבריאותי. עובדים אשר סבלו משחיקה נפשית דווחו על בעיות רפואיות שונות הקשורות למתח נפשי (Peterson et al., 2008).

שחיקה נפשית במקום העבודה משפיעה על הבריאות הפיזית של העובד. נמצא קשר בין שחיקה במקום העבודה להתפתחות מחלות לב וכלי דם, שבץ, טרשת עורקים, סתימת עורקים ודום לב. כמו כן נמצא קשר בין שחיקה לבין הסינדרום המטבולי הנחשב כגורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם. נמצא גם קשר בין שחיקה ליכולת תגובה ללחצים ולתגובה דלקתית כרונית, הפרעות בשינה ופגיעה במערכת חיסונית. שחיקה יכולה גם לגרום ליצירת דרכי התמודדות הכוללות התנהגויות מסכנות בריאות כגון התמכרויות (Melamed & al 2006a, 2006b).

שחיקה אצל עובדים סוציאליים

מחקרים רבים הראו על רמה גבוהה של שחיקה בקרב עובדים סוציאליים (Poulin & Walter 1993). פניס  (1993 Pines)  מראה כי בסקירת ספרות שעשתה ב – 1991 נמצאו כאלף מאמרים בנושא שחיקה וכמאה ספרים. מחקר שנעשה בקרב 128 עובדים סוציאליים העובדים עם פגועי נפש בעלי הפרעות קשות נמצא כי מעורבות מקצועית בחיי המטופלים תרמה להתפתחות שחיקה נפשית וניתוק רגשי (1999  Acker). במחקר שנעשה בקרב 751 עובדים סוציאליים עלה כי שלושה רבעים מתוכם חוו שחיקה במהלך הקרירה שלהם (Siebert 2005).

בר-גל וגוטרמן (1996) כותבים כי תחום החקירה של השפעות השחיקה על עובדים סוציאליים הוא רב ומגוון.  יחד עם זאת הם מציינים כי מחקרים בנושא בקרב עובדים סוציאליים בארץ ישראל אינו רב. הם מתארים מאמר של סתיו ועמיתיו (Stav, Florian & Zernitsky-Shurka, 1987) שבדק את ההבדלים בין השחיקה אצל עו"סים בתחום השיקום לעומת אלו העובדים בשירותים חברתיים. במאמר לא נמצא הבדל משמעותי בשחיקה בין שני המקומות. עוד מצאו כי ציוני השחיקה היו נמוכים יחסית לאלו שבארצות הברית.

בר-גל וגוטרמן (1996) בדקו את השחיקה אצל עובדים סוציאליים העוסקים ישירות בטיפול וגילו כי המשתנה "אתגר בתפקיד" המתייחס לרמת האתגר והסיפוק מתוך העבודה מהווה משקל חשוב ומשמעותי בשביעות הרצון של העובדים, כמו גם משפיעה על האפקטיביות בשרות וההישארות בתפקיד. זהו גם משתנה חשוב בכל הקשור לשחיקה נפשית בעבודה. תוצאה זאת, כך הם מציינים, עולה בקנה אחד עם מחקר של קצלניק, אבירם וקטן (1991) שמצאו כי עבודה מעניינת ובעלת אתגר תורמת לשביעות רצון העובדים הסוציאליים וכן משפיע על רמת השחיקה שלהם בתפקידם. עוד הראו כי קיים קשר בין עומס העבודה, עמימות הגדרת התפקיד ותנאיו הפיזיים של מקום העבודה להתפתחות השחיקה בקרב העובדים. נתן לומר כי החשיבות של האתגר בתפקיד כמונע שחיקה נמצא לצד הגורמים היוצרים שחיקה, גורמים כגון עמימות התפקיד ועומס העבודה . גם חשיבות ההדרכה כמונע שחיקה מצוינת במאמר.

כספי (כספי, 1985) טוען כי מקום שאינו מספק הדרכה, מפגשי עמיתים לצורך וונטילציה, אתגר, עניין ואפשרות להתפתחות ומימוש אישי לעובד גורם לתופעות של שחיקה, התרוקנות רגשית וכן תחושת הישג נמוכה וכן של יחס מחפצן (דה-פרסונליזציה) כלפי הפונים.

על דרכי ההתמודדות עם השחיקה במקום העבודה וכן על הדרכים להמנע ממנה במסגרת אישית ואירגונית אפרט בסוף הדברים.

טראומטיזציה משנית (לחץ טראומטי משני)

(S.T.S.D secondary traumatic stress disorder)

טראומטיזציה משנית מתורגמת גם כ"לחץ טראומטי משני". תסמונת זאת מתוארת כמסכת התנהגויות ורגשות הנובעת רובה ככולה ממעורבות רגשית עם אנשים שחוו טראומה (Figley, 1999). התסמונת מאופיינת בסימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית המופיעים בהתאם לסוג הטראומה שאיתה מתמודד האדם שבו מטפל איש המקצוע. קבוצת סימפטומים אלו כוללים חודרנות, הימנעות ועוררות רגשית (Chrestman 1999).

חודרנות: האירועים המסופרים על ידי המטופלים מופיעים אצל המטפל כזיכרונות של סיפור האירוע, חלומות הקשורים לאירוע, הרגשה שחוויות הדומות לאלו שקרו באירוע קורות למטפל, או כהבזקי זיכרון (פלשבקים) מהאירוע כאילו נכח בו המטפל בעצמו. כך לדוגמא, מטפל שעבד עם אדם שסבל מפוסט טראומה כתוצאה מחדירה לבסיס שבו שירת בצבא הרגיש מתח ולחץ כאשר עבר ליד בסיס צבאי. מטפלת שהייתה בסיטואציה אינטימית עם בן זוגה חשה כי משהו מסיפור מקרה של אונס של מטופלת שלה יכול לקרות בינה לבין בן הזוג.

הימנעות: ההימנעות יכולה להיות ממחשבות, רגשות ותחושות המזכירות את הטראומה ששמע המטפל מפיו של המטופל הפוסט-טראומטי. כמו כן יכול המטפל להימנע ממקומות, ריחות ומראות המזכירים את הטראומה. ההימנעות יכולה להיות גם משיחות המקשורות באופן אסוציאטיבי לאירועים הטראומטיים. כך לדוגמא, עובד סוציאלי שעובד עם ילדים שנחשפו לאלימות יכול להימנע מציפייה בסרטים שיש בהם אלימות כלפי ילדים. ההימנעות שהיא בראש ובראשונה הימנעות מהעולם הרגשי הקשור לטראומה של המטופל, מובילה לקהות חושים ומרחק רגשי מאחרים משמעותיים וכן לניתוק רגשי בזמן העבודה הטיפולית ומחוצה לה.

עוררות רגשית: המטפל יחווה בעקבות החשיפה לטראומה שאותה מספר המטופל סימפטומים של חרדה או עוררות יתר שהתעוררות לאחר  החשיפה לסיפור האירוע הטראומטי, התפרצויות כעס, קשיים בשינה ובהרדמות, קושי להתרכז ורגישות יתר.

מחקרים רבים הראו כי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש העובדים עם אנשים שחוו טראומות שונות כגון; פגיעה מינית, התעללות בילדות, תאונות דרכים, הלם קרב נפגעי אסון טבע ופליטים שעברו התעללות בארץ מוצאם, נמצאים בסיכון גבוה לחוות על בשרם חלק מהסימפטומים שחוו האנשים איתם הם עובדים (Stoesen, 2007, Bride, 2007).

המאפיין תסמונת זאת הוא הקרבה לאדם שעבר או שנמצא במצב של טראומה, לכן נתן למצוא סימנים לטראומטיזציה משנית  גם אצל אנשים שאינם אנשי מקצוע אשר נמצאים בקרבת אדם שעבר או נמצא במצב טראומטי (Bell 2003).
נער (2011) מציג מחקרים המראים כי נמצאו סימפטומים פוסט טראומטיים אצל משפחות של חיילים, משפחות של פדויי שבי ומשפחות של ניצולי שואה.

ללחץ טראומטי משני יש גורמי סיכון הדומים בחלקם לשחיקה: עבודה עם אנשים רבים הסובלים מתסמונת פוסט טראומטית באותו הזמן, רקע אישי של טראומה שלא טופל  .(Nelson-Gardell & Harris, 2003), כמות הדרכה שאינה תואמת את הצורך של העובד, העדר סביבת עבודה תומכת. גורם הסיכון המבדיל בין השניים הוא חשיפה לאירועים טראומטיים דרך סיפורי הפונים. אדם הסובל משחיקה יכול להיות קשור לכל תחום עבודה ואינו דווקא נחשף לאנשים שסבלו או סובלים מטראומה.

אחת מהדרכים להבין את ההתפתחות של הלחץ הטראומטי המשני הוא באמצעות מנגנוני ההזדהות וההפנמה. האדם שנמצא בקרבת האדם הסובל מסימפטומים פוסט טראומטיים נמצא איתו מטבע הדברים במערכת יחסים שתהליכי ההזדהות וההפנמה הם חלק בלתי נפרד מהם. אותם כלים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים, הזדהות הפנמה ואמפטיה, הם בדיוק הכלים הגורמים להם להמצא בסיכון רב יותר במגע עם הפונים הסובלים מטראומה. עצם הצורך להשתתף ולהבין בכדי לעזור לזולת מציב את העובדים בסכנה. ההזדהות יכולה להיות ברמה עמוקה מאד עד כדי "אימוץ" זיכרונות, התנהגות, הלכי מחשבה ורוח המאפיינים את הפונים הסובלים מדחק פוסט טראומטי. Solomon, 2007) & Dekel).

עובד סוציאלי שמתוקף תפקידו לקח חלק בסיוע לנפגעי פיגועים בחדר מיון החל לחוות בעצמו תחושות של חוסר שקט, מתח וקושי להירגע. בנוסף לכך פתח חשש מנסיעה בתחבורה ציבורית וחש חרדה כאשר קרובים אליו נסעו בתחבורה כזאת. בטיפול, אליו פנה עקב מצוקתו, דיווח על עייפות ודכאון והתקשה לקשר בין תחושותיו לבין עבודתו. הרגיש מוצף ושיתף בסיפורים של אנשים שאיתם היה במגע במהלך עבודתו בחדר מיון. עם הזמן בחר לחדול מעבודה זאת לתקופת מה לצורך הרגעות והפחתת הלחץ שבו היה שרוי.

טראומטיזציה עקיפה (vicarious traumatization)

טראומטיזציה עקיפה מתורגמת גם כ"טראומה מכלי שני".

בעוד טראומטיזציה משנית מתמקדת בהשפעות העבודה עם נפגעי טראומה הבאות לידי ביטוי בסימפטומים המזכירים תסמונת פוסט טראומטית, טראומטיזציה עקיפה מתמקדת בהשפעת הקרבה והטיפול בנפגעי טראומה על סכמות החשיבה של המטפל. מדובר בשינוי שלילי במודלים, הנחות היסוד, של תפיסת האדם את עצמו את הזולת ואת העולם. תפיסות קוגניטיביות אלו יכולות להשתנות בעקבות עבודה רבה ומאומצת עם נפגעי טראומה  (McCann & Pearlman, 1990). בשונה מהעברה נגדית היא אינה מתרחשת רק בקשר אחד מיוחד בין מטפל ומטופל. בשונה משחיקה, תסמונת זאת מתרחשת מתוך עבודה עם נפגעי טראומה.

סאקויטן ופרלמן (2004) כותבות כי "מנקודת ראות תיאורטית, בהתחשב בהבנתנו  את הטראומה הפסיכולוגית, את העצמי, ואת תהליכי הטיפול הבינאישי, טראומטיזציה מכלי-שני (עקיפה ר.ל) היא בלתי נמנעת (עמ' 395).

הן מוסיפות כי המטפל עלול לפתח עם העיסוק בטיפול בנפגעי טראומה רצינות יתר, ציניות, עצב, רגישות מוגברת לאלימות, לעוול חברתי, כמו כן העיסוק יכול לפגוע ביכולתו ליהנות, לשחק, לחיות חיים מלאים של אהבה ויצירה. העיסוק יכול גם להוביל לעזיבת תחום המקצועי. השינויים יהיו באישיות בהשקפת העולם וברוחניות שלו.

הפגיעה במטפל משתנה בהתאם לסוג הטראומה שעבר הפונה. לדוגמא הן מראות כיצד משפיע הטיפול בנפגעות אונס על המטפלות. הן בוחנות השפעה על מרכיבי רבים הקשורים בתפיסת העולם ותפיסת העצמי של המטפל. אביא לדוגמא את ההשפעה של העיסוק בטיפול בנפגעות אונס על מרכיבי הזהות של המטפלת.

השפעה על מרכיבי הזהות: הטראומטיזציה העקיפה משפיע על זהות המטפל וגורמת לניתוק מהחוויה העצמית הרגילה. המטפל מוצא בעצמו היבטי המיוחסים לפוגע מינית כגון סדיזם מציצנות אלימות וגסות. אם מדובר במטפלת כברוב המקרים, היא תמצא בעצמה היבטים קורבניים, תתחבר לחוסר אונים ייאוש ואשמה המאפיינים נפגעות פגיעה מינית. חוויות אלו מערערות את תפיסת העצמי של המטפל. הזהות מתערערת גם סביב השאלה האם גם אני עברתי פגיעה מינית שכן חלק מהסימפטומים של המטופלים מהדהדים בעולמה הפנימי של המטפלת. היבט נוסף הוא אשמה סביב הנאה ממין לעומת המטופלים שלא נהנים ממין וכן כניסה או העצמה של יחסי כוח שתפסים משמעות ביחסי מין כתוצאה מעדויות הנפגעות. חווית הגוף המתואר על ידי הנפגעות מבזוי ומחולל חודרת גם למטפלות. לדוגמא, ביתה של מטפלת בתחילת דרכה, העובדת עם מטופלת רבות שחוו פגיעה מינית, נפרץ כאשר הייתה בחופשה ומספר דברי ערך נגנבו. המטפלת תיארה את חווית הפריצה לביתה כאונס. האירוע נחווה כחדירה ללא הסכמה לגופה והיא חשה כמטופליה נחדרת מזוהמת והרגישה גועל בביתה. היא פחדה לשהות בו לבד וחשה שחולל על ידי הפורץ. הרגישה אשמה על מה שקרה כאילו עשתה דבר מה שהביא לפריצה. החוויה של הפריצה וחוויות האונס שלהם הקשיבה במהלך עבודתה הטיפולית נמהלו אלו באלו ועולם המושגים המתקשר לתקיפה מינית הולבש על החוויה של הפריצה לביתה.
עוד הן מתארות סאקויטן ופרלמן (2004) את ההשפעה על השקפת העולם ועל הערך העצמי. הן גם מתארות כיצד צרכים פסיכולוגיים בסיסיים הנפגעים בטראומה מינית יכולים להתערער אצל המטפלים הסובלים מטראומטיזציה עקיפה. הצריכים הם: ביטחון, אמון  הערכה ואינטימיות ושליטה.

מה תורם להיווצרות טראומטיזציה משנית?

יש שראו בהיווצרות הטראומטיזציה המשנית עדות לבעיות פסיכולוגיות של המטפל עם עצמו שלא נפתרו.יחד עם זאת לא סביר שאדם בריא ככל שיהיה לא ישתנה בעקבות הטיפול בנפגעי טראומה. גם כאן, מעורבות אמפטית, יחסי העברה והעברה נגדית והחשיפה לתיאורים קשים שבהם הזוועה חוסר האונים והמחיקה העצמית באים לידי ביטוי יתרמו להיווצרות טראומטיזציה העקיפה (Pearlman & Saakvitne, 1995).

תשישות החמלה (compassion fatigue)

המושג "תשישות חמלה" מציין פגיעה משמעותית בדבר העומד בלב הבחירה של אנשי טיפול בעבודתם, ההבנה והפתיחות לסבל האחר, יחד עם החמלה והאמפטיה לאדם הסובל ((Figley, 1995. תשישות חמלה באה לידי ביטוי כאשר העובד מרגיש כי אינו יכול לתת מענה אופטימאלי לצרכי הפונים. פייגלי (1995) תאר את היווצרות התופעה כלחץ (stress) הנוצר כתוצאה מקשר אמפאטי ומעורבות רגשית עם אדם אחר הסובל מטראומה או מכאב. הסבר אחר לתופעה הוא הידלדלות של אסטרטגיות התמודדות ושל יכולת העמידות של העובדים (velent, 2002). הסבר נוסף, פסיכו דינאמי, רואה את היווצרות תשישות החמלה כתוצאה מקאונטר – טראנספרנס כלפי המטופלים, קרי הצורך לעבד רגשות עזים כלפי האחר וכן כתוצאה מאמביוולנטיות וקושי בקבלת החלטות טיפוליות בעבודה עם אדם אתו העובד מעורב באופן אמפטי עמוק (Sabin-Farrell and Turpin. 2003) . מחקר בקרב אוכלוסיית אחיות הראה כי התנהגות קורבנית, כזאת המעניקה לאחר על חשבון העצמי, יחד עם קושי להיעזר באחרים בסביבת העבודה וכן עבר של אירעים טראומטיים, מעלה את הסיכוי לפתח תשישות חמלה (et el 2006 Abendroth). כמו כן נמצא כי אנשי מקצוע המעורבים באופן אמפטי עמוק בחיי מטופליהם ובסבלם ובאירועים הטראומטיים שפקדו אותם, הם בעלי סבירות גבוהה יותר להרגיש תשישות חמלה (Adams et el 2006).

את התופעה נתן למצוא אצל צוותים שונים העובדים במתן סיוע לאנשים ממצוקה; רופאים, אחיות, עובדים סיעודיים, וכמובן אנשי בריאות הנפש, עובדים סוציאליים פסיכולוגים ופסיכיאטרים. תשישות חמלה יכולה להופעה אצל בני משפחה של אדם חולה, אשר הטיפול בו דורש מאמצים נפשיים רבים Adams, 2008)). מאפיינים של תופעה זאת נתן יהיה למצוא אצל כל אחד מהעובדים במקצועות הטיפוליים בשלב כזה או אחר של הקרירה המקצועית (Sabo 2011).
תופעה זאת יכולה להתפתח לכדי שחיקה, אך היא שונה ממנה, שכן, כפי שראינו, שחיקה קשורה יותר למפגש בין ציפיות של העובד מעצמו והמציאות שהוא פוגש במקום עבודתו (Valent. 2002). היא יכולה להיות דומה לטראומטיזציה משנית ()Figley, 1995).

משבר בחייו האישיים של המטפל

בין אם נרצה בכך ובין אם לא, רובנו נחווה משבר אישי כזה או אחר במהלך חיינו המקצועיים. משבר אישי הוא שם כולל למספר רחב ומגוון של אירועים שאדם עובר במהלך חיו, אירועים המשפיעים עליו בדרך כזאת או אחרת. המשבר לא שייך באופן ישיר לחיים המקצועיים, אך בהחלט משפיע עליהם. המשבר יכול לפקוד את המטפל, כמו במקרים של מחלה, פציעה, בעיות זוגיות או גירושין, הפלה, או מצוקה כלכלית מתמשכת. משברים יכולים לפקוד גם את סביבתו הקרובה של המטפל ובכך להפוך למשבר שלו, כמו במקרים של מחלת בן או בת משפחה.

כפי שנתן לראות מרשימת המשברים, אחד המאפיינים המרכזיים של המשבר היא חריגותו משגרת החיים. מאפיין נוסף הוא האופן הסובייקטיבי שבו המשבר משפיע על כל אחד ואחת מאתנו. איני מאמין שאירועים משבריים בסדר גודל כמו אלו שצוינו יכולים שלא להשפיע עלינו, אך אופן ההשפעה של כל אירוע על כל אדם הוא ייחודי ומיוחד לאותו אדם.

מאפיין נוסף הוא ההתמקדות באירועים שלילים. משבר יכול להיות גם אירוע חיובי כגון מעבר דירה, שינוי מיקום (re-location), שיפוץ דירה, חתונה, לידה וכך הלאה. גם אירוע חיובי יכול להוות קושי ולהשפיע על העבודה המקצועית שלנו.

רב העיסוק בנושא נע סביב ההתמודדות האישית של המטפל עם מחלה והשפעתה על הטיפול (פלורסהיים 2007). כותבים רבים התייחסו לסוגיות כגון, גילוי עובדת המחלה למטופל והשפעתה על הטיפול, השפעות המחלה על הקאונטר-טראנספרנס כלפי המטופלים וכן סוגיות הקשורות למסגרת הטיפולית בשעת מחלה (Little 1967; Schwartz 1987; Lasky 1990; Gurtman 1990; Halpert 1982: Shapiro 1985). עוד נכתב על השפעת מות אמה של המטפלת על עבודתו הקלינית (Shapiro 1985), השפעת מחלת בתה של המטפלת על יכולתה להכלה עצמית (Flax 2011).

נושא המשבר בחיים האישיים של המטפל והשפעתו על עבודתו המקצועית הוא בגדר טאבו שהעיסוק בו דל יחסית בספרות המקצועית. יחד עם זאת, בשני העשורים האחרונים, עם כניסת "המטפל כאדם" לחדר הטיפולים, התפתחה סוגה נוספת של כתיבה מקצועית על אלו הקיימות כבר. סוגה זאת נועדה לשתף באופן מקצועי בחוויות השפעת אירועים אישיים משברים של המטפל על הטיפול הנפשי.

תוצאות המשבר

המשבר הפוקד את העובדת הסוציאלית מהווה מקור ללחץ אישי וחרדה. תופעות אלו משפיעות על המסוגלות לשאת בעול העבודה המקצועית. הלחץ והחרדה מסיטים את תשומת הלב מהמטופלים אל החיים האישיים המתחוללים מחוץ לחדר הטיפולים. כך תתקשה העובדת לשמור על ריכוז במהלך השיחה כאשר היא עוברת משבר גירושין או כאשר בנה נמצא במקום מסוכן, אם במהלך השרות הצבאי או במהלך טיול לחו"ל. אנרגיה רבה תושקע בשמירה על הריכוז ובהתמודדות עם אשמה הכרוכה בכך שתשומת הלב מוסטת מהמטופל. קושי נוסף יהיה צמצום ביכולת ההכלה של המטופלת. בכדי להכיל את המטופל, זאת אומרת לחשוב על עולמו הרגשי ולעזור לו להבינו על ידי הפיכת התוכן הרגשי לתוכן שנתן לדבר אודותיו, עלינו להיות מוכלים על ידי עצמנו במידה נאותה שתשאיר מקום לאחר שבטיפולנו. כאשר עלינו להכיל את חרדותינו סביב אירועים שונים המתחוללים בחיינו, נתקשה יותר לפנות מקום גם לאחר.

אחת התוצאות של הקושי להכיל את האחר תהיה התנתקות. המצוקה הרגשית הנחוות מביאה לכך שנגן על עצמנו באמצעות ניתוק רגשי. ניתוק זה והנסיגה לתוך עולמנו הפנימי ישאירו את המטופל לבד. אם נצליח לשם לב להתנתקות נוכל לנסות לחזור ולהתחבר לעולמו הרגשי של המטופל. תוצאה נוספת של המשבר בחיים האישיים של המטפל היא ניסיונות לתיקון קונקרטי של מצבו של המטופל ומתן עצות שנועדו לפתור את הבעיות של המטופל במישור הפרקטי ולא הנפשי העמוק יותר. לדוגמא, מטופל שסיפר כי הצטנן ושאינו חש בטוב ולכן חשב שלא להגיע לפגישה הטיפולית אליה לבסוף הגיע נשלח לבדיקות בקופת חולים על ידי מטפלת אשר בנה נמצא באותו זמן מאושפז עקב בעיה בריאותית. המטפלת לא יכלה להתייחס לצד הרגשי שבדבריו של המטופל, למשל הקושי להגיע לפגישה עקב עניין רגשי שקשור ביחסים בינו לבין המטפלת. חרדתה לבנה הביאה לכך שתפעל באופן קונקרטי ותדאג לבריאותו של המטופל, שלא נראה כי סבל מבעיה פיזית משמעותית. מצבה של המטפלת כאשר היא נמצאת במצוקה יכול להיתפס כנחות בהשוואה לזה של המטופלת. קיים קושי גדול שלא לעסוק בהשוואה כאשר המצב מאתגר. היחסים הטיפולים יכולים להחוות במישורים מסוימים כלא סימטריים כאשר המצוקה של המטפלת רבה יותר מזאת של המטופלת. כך למשל, מטפלת הנמצאת תקופה ארוכה בטיפולי הפריה יכולה לחוש עוינות וקנאה כלפי מטופלת בהריון. מטפל הנמצא במצוקה כלכלית יכול לחוש קנאה במטופל המתרברב במצבו הכלכלי הטוב. חשוב לציין כי לא מדובר בקאונטר-טרנספרנס הבא מתוך מערכת יחסים מסוימת עם מטופל, אלא במצב שהוא תוצאה ישירה של המשבר שחוו איש הטיפול.

אופן התמודדות עם מצוקה אצל עובדים סוציאליים

האפשרות לעבוד עם אנשים סובלים מבלי לחוות סבל משולה לסיכוי להיכנס למים מבלי להירטב (רבין ושות' עמ 33). בפרק זה, העוסק בהתמודדות עם התופעות השונות שתוארו עד כה, שחיקה, טראומטיזציה משנית, עקיפה, תשישות חמלה וכן משבר בחייו האישיים של המטפל, אנסה לסקור מספר מחשבות על האופן שבו נתן לסייע לעובדת הסוציאלית במפגש עם מצוקה אישית הנובעת מעבודתה או מחייה האישיים.

בארני סיגל מצטט מכתב מתוך מכתב שקיבל מרופא: "איך מאזן רופא את הדרישות של עבודה מלאה כרופא ואת הצורך שלו באהבה ובתשומת לב לעצמו? קיצצתי בהיקף עבודתי ועדיין אני עובד 60-40 שעות בשבוע. אני מתקשה לדאוג לחיי הנישואין, למשפחה, לצרכי החולים שלי ולצרכים שלי. איך אשמר בפני הישחקות?" (סיגל 114).

עבודה שיש עמה כאב נפשי גורמת לכאב נפשי אצל העובדת. היכולת להתמודד עם הכאב והמצוקה הנפשית הנגרמת כתוצאה מהתמודדות עם הסבל של האחר קשורה ליכולת של מקום העבודה לשמור על העובד וכן ליכולת האישית לשמור על עצמו.

אחד מגורמי הלחץ המשמעותיים אצל מטפלים בתחילת דרכם בתחומי בריאות הנפש הוא התפישה שעליהם, כאנשי מקצוע, "לדעת מה נכון עבור המטופל", להיות רגישים להיות אמפטיים ולהיות ללא רבב לפחות בכל הקשור למנגנון הנפשי שלנו. במילים אחרות אנו דורשים מעצמנו את הבריאות הנפשית אליה אנחנו מנסים להביא את מטפלינו (1992 (Buechler . המרחק הרב בין מה שאנו אמורים להיות לבין מה שאנחנו יוצר תסכול, אכזבה, בושה ופגיעה בערך העצמי שלנו כי, אחרי הכל, כולנו רק בני אדם (1986 Cooper).

כותב סיגל: "כדי "להידלק" במקום "להישחק" עליכם להיות, בין השאר, יותר אתם עצמכם העבודה. אל תנסו להתאים את עצמכם לאיזו תפיסה פנימית של תפקיד "הרופא". זה מתיש. היו אתם עצמכם. משמעות הדבר היא: טפלו גם בעצמכם וגם בחולים שלכם – עשו בעצמכם מה שאתם מטיפים לאחרים לעשות ומצאו תמיכה לעצמכם" (סיגל 113).

לדוגמא, מטפל בהדרכה הגיע לפגישת הדרכה כשדמעות בעיניו. המטופל, אשר איתו עבד במשך זמן ממושך, מטופל עם היסטוריה ארוכה של טיפולים, אשר כבר נשר בעבר ממספר מסגרות טיפוליות, לא הגיע לפגישה והשאיר הודעה שהחליט להפסיק את הטיפול. מתוך בדיקה איתו עלה כי העובדה שהמטופל החליט שלא להגיע נתפסה בעיניו ככישלון אישי של כמטפל וזאת למרות שלא היה כל סמן לכך בעבודתו המקצועית. עוד הרגיש ייאוש ולא יכול היה לחשוב על אפשרויות לדבר עם המטופל על מנת לבדוק מה הביא אותו לעזוב והאם אפשר לעזור לו להמשיך. לאחר שנרגע מעט והבין כי לקח את כל האחרית על הטיפול על עצמו וכי ראה בהצלחת הטיפול את הצלחתו האישית ולכן את עזיבת המטופל ככישלונו האישי, נתן היה לחשוב ביחד אתו על אפשרויות פעולה התואמות את המצב.

מתוך דוגמא זאת אנו רואים כי היכולת לפתח צניעות, התאמת צפיות למציאות וכן התמודדות במסגרת תומכת עם הפער בין הצפיות לבין המציאות יכולים לתמוך במטפל ולעזור לו בהתמודדות עם הקושי האישי במקום העבודה. פעולה זאת יכולה להתבצע במסגרות שונות ומגוונות כגון הדרכה אישית או קבוצתית, שיחה עם האחראי/ת על העובד, ליווי וחונכות על ידי עובד וותיק וכן במסגרת טיפול אישי.

שחיקה נפשית היא תגובה רגשית ללחץ ולתסכול במקום העבודה והיא תולדה של הידלדלות המשאבים הרגשיים וכוחות הנפש של העובד. במובן זה התגובה המתוארת כשחיקה היא תגובה המאפיינת תגובה ללחץ (Stress) מתמשך. נתן לומר כי אופן ההתמודדות עם שחיקה דומה לאופן ההתמודדות עם מצב שבו האדם חווה לחץ מתמשך.
על המטפל, המבקש להימנע מתגובת לחץ, הנובעת מההתמודדות עם הסבל במקום עבודתו, לדעת לשמור על עצמו.

בכדי לעשות זאת עליו להכיר את עצמו ולדעת לזהות את התסמינים הקשורים בשחיקה וכן בשאר התופעות שנסקרו בפרק. מודעות עצמית וכן מודעות לנושא השחיקה המקצועית יכולים לעזור באיתור גורמי שחיקה מוקדמים וטיפול בהם.

השמירה העצמית מתקיימת בשני מישורים שונים הקשורים בקשר בל ייפרד זה בזה: שמירה על גופנו וכן שמירה על נפשנו. ברמה הגופנית יש מקום לקחת חלק בפעילות גופנית, לשמור על תזונה בריאה וכן שעות שינה מתאימות. כמו כן יש מקום לפעילויות הידועות כנוגדות מתח כגון יוגה ומדיטציה.

ברמה הנפשית יש מקום למצוא מערכת תמיכה הכוללת טיפול נפשי וכן מסגרת של הדרכה קבועה ותומכת. עלינו כמטפלים גם למצוא עבור עצמנו את מסגרות התמיכה המקצועית המתאימה לנו, אם כחלק ממסגרת פורמאלית בתוך הארגון בתמיכה חברתית עם עמיתים למקצוע מחוץ לארגון. פעילות העשרה ולמידה מקצועית תורמים גם הם למניעת שחיקה שכן הם עוזרים לעובד לחוש את התפתחותו המקצועית ומקנים לו תחושת יכולת התמודדות עם תכני עבודתו כאשר יכולת זאת נשחקת. אחד הדברים הראשונים הנשחקים אצל העובד, הוא הזמן הפנוי, אשר בדרך כלל מוקדש לחברים ולמשפחה. על כן בכדי להימנע מכך יש לראות את השהות עם החברים והמשפחה כחלק מהגורמים השומרים עלינו מפני שחיקה במקום העבודה ומתוך כך להקפיד עליה.

נתן לומר כי עובדים סוציאליים בתחילת דרכם רגישים יותר לסבול מהתסמונות השונות המוזכרות במאמר. רגישות זאת נובעת מחוסר ניסיונם, מקושי היחסי בניהול עולמם הרגשי, מרגישות יתר, וכן ברמת הזדהות גבוהה יותר עם התכנים המובאים בפניהם לעומת עובדים מנוסים.

נקודות שהוזכרו הן גם נקודות חוזק ומהוות מנוע חזק במוטיבציה לעזור למטופלים. כך למשל חוסר הנסיון מאפשר לתקווה ולאופטימיות רבה יותר לגבי אפשרויות של שינוי אצל מטופלים להיות נוכחת מאשר אצל עובדים מנוסים יותר שמטרותיהם ריאליות ולפעמים אף ריאליות מידי.

התמודדות עם מצוקה אצל מטפלים – הרמה הארגונית

לארגון יש אחריות רבה וכן אינטרס לשמור על העובד (Rycraft, 1994). כותבים רבין ושות' (2010):
"השינוי המערכתי אמור להניע גורמי ניהול במערכות הבריאות להפך לצד מעוניין ופעיל במניעת שחיקה של עובדיהן. על שינוי כזה לסייע ביצירת סביבת עבודה מובנת, יציבה ואוהדת המתאפיינת בשקיפות. המטרה תהיה החזרת תחושת השליטה לידי הרופאים, לפחות לגבי ניהול הזמן שלהם, קידום עתידם המקצועי וסיכויי ההשפעה שלהם על המערכת שהם משרתים". (עמ 32)

הדברים אמנם מתייחסים לרופאים אך נכונים גם לגבי עובדים סוציאליים וכן לכל העובדים במקצועות בריאות הנפש (מלאך- פיינס 2011). נמצא קשר בין רמת השחיקה והמצוקה של העובד מתוך עבודתו לבין איכות וכמות ההדרכה במקומות בהם עובדים עובדים סוציאליים (Kim, H., & Lee, S.Y. (2009). עוד נמצא שאיכות ההדרכה והדרכת עמיתים תרמו להורדת רמת השחיקה בקרב עובדים בתחילת דרכם המקצועית ((Chenot et el 2009).

מתוך מודעות לחשיבות מקצוע העבודה הסוציאלית וחשיבות של העובדים המהווים רשת בטחון חברתית בחברה, על מקום העבודה לספק שרותי הדרכה, כתובת אליה נתן לפנות כאשר עולים קשיים, תנאי שכר הולמים, אפשרויות קידום תנאי עבודה נוחים ביטחון אישי וחופשות בכדי לשמור על העובדים (ראה (NASW, 2009.

סיכום – איזון בין מערכות הכלה

העובדת הסוציאלית נמצאת תמיד בתוך שלוש מערכות מכיל/מוכל הפועלות בחייה. מדובר במערכת אחת בת שלוש פנים, שלוש אופנויות מבע.

המערכות הן:
א. מערכת המכיל/מוכל הפועלת  אצל המטפל מבפנים.
ב. מערכות ההכלה בין המטפל לסביבתו שהיא משפחתו, חבריו, מטפלו והמדריך שלו.
ג. מערכת ההכלה בינו לבין מטופליו.

מערכת משולשת זאת יכולה להיות מאוזנת ובלתי מאוזנת, יציבה ולא יציבה וזאת בהתאם לתנאים ונסיבות החיים ויכולותיו של המטפל.

כאשר יש דרישה רבה להכלה מצד המטופלים, כמו במקרה של עבודה עם המטופלים הסובלים מטראומה למשל, נעזר המטפל במערכת ההכלה שלו וכן בסביבתו בכדי להיות מוכל ולהתמודד עם המצב. דבר דומה מתרחש כאשר המטפל נמצא במשבר שאינו קשור למטופליו. גם כאן ייעזר במערכת הכלה נוספות בכדי לשמור על איזון. מצב משברי הוא מצב שבוא האיזון הזה מופר ואינו מצליח להתאזן באופן יציב אלא לסירוגין. במצב זה יש איום על יכולתו של המטפל למצוא את האיזון בין צרכי ההכלה של מטופליו ממנו לצרכי ההכלה שלו מסביבתו ומעצמו. נתן לדמות את הדבר להולכת על חבל המחזיקה מוט שנועד לשמור על האיזון שלה, על שיווי המשקל. אם צרכי המטופלים ממנה יגברו על יכולתה להיעזר בעצמה ובסביבתה הקרובה, הכוללת משפחה, חברים וכן מערכות תמיכה בתוך הארגון כגון קובצת הדרכה, הדרכה מקצועית ותמיכה מצד הממונים עליה, לא תוכל העובדת לשמור על שיווי המשקל ולשרוד על החבל.

במצבי משבר, כאשר אנו רואים או כאשר הראו לנו כי אנו סובלים מאחת מהתופעות שהוזכרו בדברים קודם לכן, יש מקום להשתמש במערכות ההכלה השונות באופן אינטנסיבי. היכולת להכיל את המטופלים בתקופת המשבר היא תוצאה ישירה של היכולת להיעזר במערכות הכלה שונות ורבות. זאת אחת הדוגמאות הברורות ביותר לקשר בין היכולת של המטפל להיעזר ליכולת שלו לעזור לאחר שבטיפולו. לאורך תקופה משברית יש מקום להיעזר בטיפול אינטנסיבי, הדרכה, מערכת תמיכה של חברים ומשפחה וכן בטיפולים אלטרנטיביים ופעילות ספורטיבית שנועדה להפחית לחץ.

מצב של משבר הוא מצב של דחק (stress) מתמשך. על כן, בנוסף לצורך לצור איזון בין מערכות ההכלה השונות, יש מקום לפעילויות המפחיתות דחק. פעולות אלו הם רבות ומגוונות וכל אחד יכול למצוא את זאת המתאימה לו. בין הפעולות שנמצאו יעילות במיוחד להפחתת דחק נתן לציין את מדיטציית הקשיבות (Mindfulness meditation), פעילות ספורטיבית, שמירה על שעות שינה, עיסוק בפעולות תחביב שאינן קשורות לעבודה או למשבר, צחוק, בילוי בטבע וכן פעולות נוספות המתאימות לאישיות המטפל.

לצד כל הנאמר עד כה יש להדגיש גם את החשיבות של התמודדות עם משברים במקום העבודה ואפשרות הצמיחה הנובעת מהם. עובדת סוציאלית שהצליחה התמודד עם משבר כלשהו בעבודתה המקצועית תהיה חזקה יותר, עשירה יותר בידע על עצמה ועל עבודתה המקצועית וכן בעלת בטחון רב יותר בסביבתה הבינאישית והמקצועית. מתוך משבר אפשר לצמוח. לקח זה, אותו אנו מנחילים למטפלינו נכון גם לנו. הצמיחה מתוך משבר מאפשרת לנו הרחבה של יכולתנו האישיות, היכרותנו עם עצמנו, יחסי האמון וכן הקבלה שלנו אל מול עמיתנו ומקורבינו ואל מול החיים בכלל.
(המקורות לא צורפו. נתן לפנות אלי לקבלת סיוע באיתורם)